קוראים לי אביגד והיום אני ילד מאושר
ואם אתם שואלים למה
אז בואו ואשתף אתכם בסיפור האישי שלי
שהייתי קטן ממש כמוכם,
כן כן גם אני הייתי פעם קטן והלכתי לגן בדיוק כמוכם
רק שלי קרה מקרה מיוחד שלא ממש קורה לכל אחד
כשחגגתי יום הולדת חמש שמחתי כל כך
שקפצתי ושיתפתי את כל חברי בשמחתי
ובדיוק באותו הרגע שצעקתי משמחה שאני בן חמש
כל חברי בגן צחקו ואמרו לי:
"אתה בן חמש! תראה איזה נמוך אתה!"
וילד אחר אמר לי: "אתה דרדס, אפילו גמד"
ואחר אמר:" אתה ממש ננס! אתה קטן"
ואז הסתכלתי מסביבי וחשבתי שאולי הם צודקים
גם שטיפסתי על כיסא הם היו ממש גבוהים
הייתי הילד הכי עצוב בגן
ומחשבה עברה בראשי
שאמי כבר תגיע לקחת אותי
כשאמי הגיע ואותי הרימה
צעקתי ורגזתי ודמעות זלגו מעיני ואמרתי לאמא:
"שלעולם, לעולם לגן הזה לא חוזר!"
אמא ניסתה להרגיע ולבין מה קרה ולא ממש אותי הבינה
וכשדמעות מעיני זלגו אמרתי:
"אני נמוך ודרדס וכולם לועגים לי בגן"
למרות שאמרתי שאני בן חמש וגדול כמו כולם
אוא הבינו בכלל
חלף יום ועוד יום ואני ממשיך לבכות
ואז דודי יגאל בא לביקור ומהדלת שואל
"מה זה? אני שומע קול של בכי? מי בוכה פה?"
אז דודי יגאל חיבק אותי ואמר:" ספר לי בדיוק מה קרה ובלי דמעות"
לאחר שסיפרתי את אשר קרה אמר דודי יגאל:
"אתה אולי נמוך, אבל מחר תגיד להם שאתה נמוך קומה מלא עוצמה"
למרות שלא כל כך הבנתי, כל כך שמחתי מהמילה עוצמה, שממקומי קפצתי
מי אני? מי אני?
אמר דודי:" אתה נמוך קומה מלא עוצמה"
"שרירים חזקים יש לך?"
"כן" אמרתי
"לרוץ חזק אתה יודע?"
"כן" אמרתי
"מהחלון תמיד נכנס?"
"כן" אמרתי
"ובכל פינה מסתתר?"
"כן" אמרתי
"ועוד המון דברים שאני, דודך יגאל, שכל כך גבוה, לא יכול.
גם לי לא תמיד כל כך כיף להיות גבוה" אמר דודי,
"ועכשיו... בוא נחזור על המשפט יחדיו"
אני נמוך קומה מלא עוצמה!
אני נמוך קומה מלא עוצמה!
אני נמוך קומה מלא עוצמה!
צחקנו בקול רם ואפילו הבנתי
שלמרות שלכל אחד מאיתנו
יש משהו שונה ומיוחד
ושעדיף לי פשוט להשאר אני
שלכל מקום אני הולך עם חיוך
ולעולם לא שוכח לומר תודה אישית
לדודי יגאל(אח של אמי)
ולא לשכוח חיוך על הפנים